ליאור בן דוד נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון

בש"פ  6976/08
בש"פ  6991/08
בש"פ  7042/08
 
בפני:  
 כבוד השופט א' גרוניס

העורר בבש"פ 6976/08:  ליאור בן דוד
העורר בבש"פ 6991/08:  מרדכי אזוריאל
העורר בבש"פ 7042/08:  אייל רחמים
 
 נ  ג  ד
                                                                               
המשיבה בבש"פ 6976/08, בבש"פ 6991/08 ובבש"פ 7042/08: מדינת ישראל
                                       
ערר על מעצר
 
תאריך הישיבה:                     י"א באב התשס"ח (12.8.08)

בשם העורר בבש"פ 6976/08:  עו"ד י' לין
בשם העורר בבש"פ 6991/08:  עו"ד א' עטרי
בשם העורר בבש"פ 7042/08:  עו"ד י' לין; עו"ד ב' נהרי
בשם המשיבה בבש"פ 6976/08, בש"פ 6991/08 ובבש"פ 7042/08 עו"ד ג' שפירא

החלטה

1.        זו הפעם השנייה שעניינם של העוררים בא בפניי. בפעם הקודמת מדובר היה בערר של המשיבה על החלטה לשחרר את העוררים דכאן לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו) החליט על השחרור בלא שהיו בפניו תסקירי מעצר. בהחלטת השחרור עצמה נקבע כי יוגשו תסקירי מעצר. בערר הקודם (בש"פ 6397/08) החלטתי ביום 20.7.08 כי לא היה מקום לשחרור טרם שהונחו תסקירי מעצר בפני הערכאה הדיונית ולפיכך נתקבל הערר של המשיבה. לאחר מכן ערך שירות המבחן תסקירים לגבי כל אחד משלושת העוררים. בית המשפט המחוזי קיים דיון נוסף משהובאו בפניו התסקירים. בהחלטה מיום 4.8.08 קבע בית משפט קמא (כב' השופטת ו' מרוז) כי המשיבים ייעצרו עד תום משפטם. העררים הנוכחיים מופנים נגד החלטה זו.

2.        כתב האישום שהוגש נגד השלושה כולל שני אישומים. באישום הראשון מיוחס לכל אחד מהם ביצוע של עבירות אלה: חטיפה לשם כליאה, חטיפה לשם חבלה חמורה, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת עובד ציבור, העלבת עובד ציבור, שיבוש מהלכי משפט וניסיון להשמדת ראייה. באישום השני נטען כי העורר אייל רחמים (הוא העורר בבש"פ 7042/08) ביצע, בנוסף, אף עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה ואיומים.

3.        שלושת העוררים הינם תושבים של מאחז הנמצא בדרום הר חברון. שם הם מתגוררים עם משפחותיהם. האישום הראשון עוסק באירועים שהתרחשו ביום 5.7.08. מספר פלסטינים הגיעו לקירבת המאחז בו מתגוררים העוררים. אחד מן הפלסטינים (להלן - המתלונן) זרק סיגריה ועקב כך החלה שריפה. המתלונן ביקש מאייל רחמים מים לשם כיבוי השריפה. לפי כתב האישום, מיד לאחר מכן החלו שלושת העוררים לרדוף אחרי המתלונן ובני משפחתו. הם תפסו את המתלונן והיכו אותו באמצעות מקלות בכל חלקי גופו. לאחר מכן הם קשרו אותו, הסירו את נעליו וגררו אותו על הקרקע. המתלונן איבד את הכרתו. בשלב מסוים הגיעו כוחות צה"ל למקום. או אז דחף אחד מן השלושה חייל בן מיעוטים והעליב אותו. אייל רחמים, כך לפי המתואר בכתב האישום, ביקש מאחת מן הנשים שבמאחז להביא מים וזאת מתוך כוונה לשטוף את הדם מעל המתלונן. האישום השני מתאר אירוע שהתרחש ביום 3.4.08. על פי הנטען ירה אייל רחמים יריות באוויר מאקדח ולאחר מכן ירה ירי אוטומטי באמצעות רובה m16 לעבר תושבים פלסטינים וכן לעברם של חברי ארגון "רבנים לזכויות אדם" שבאו למקום על מנת לסייע לפלסטינים שבסביבה.

4.        כבר בסיבוב הראשון בבית המשפט המחוזי נמצא כי קיימות ראיות לכאורה נגד השלושה, בוודאי ככל שמדובר באירוע המאוחר בזמן, זה שנכלל באישום הראשון. כמו כן נקבע כי קיימת עילת מעצר. עמדתו של בית המשפט הייתה כי אף אם בוצעה פרובוקציה מצידם של המתלונן ובני משפחתו, הרי פעולותיהם של העוררים מצביעות על אכזריות והפעלת אלימות בלא שליטה. בית משפט קמא סבר אז כי ניתן לנטרל את מסוכנותם של השלושה על ידי הרחקתם מאזור מגוריהם. משהובאה בפניו חלופה, לפיה ישהו מחוץ לאזור מגוריהם, החליט הוא לשחררם. כאמור, בהחלטתי מיום 20.7.08 קיבלתי את הערר של המשיבה.

5.        בפני בית המשפט המחוזי הונחו, לקראת הדיון הנוסף, שלושה תסקירים לגבי כל אחד משלושת המשיבים. ניתן לתאר את התסקירים כתסקירים חיוביים. צוין בכל אחד מהם כי כל עורר הינו אדם שתפקד באופן תקין ולא עבר על החוק עד לאירועים נשוא כתב האישום. בכל תסקיר הומלץ לשחרר לחלופת מעצר. לגבי אייל רחמים ומרדכי אזוריאל הומלץ כי ישוחררו למעצר בית בביתם של בני משפחה בבאר שבע. באשר לליאור שר בן דוד הומלץ כי ישוחרר לחלופה אצל בני משפחה בירושלים. שירות המבחן אף המליץ כי כל אחד יוכל להתלוות לבני משפחה ללימוד ולתפילות בבית כנסת. בית המשפט המחוזי החליט זו הפעם שאין מקום לשחרר את השלושה לחלופת מעצר. בהחלטה צוין כי הם ביצעו, לכאורה, מעשי בריונות קשים מתוך רצון להתנכל למתלונן וכי המעשים מצביעים גם על היעדר שליטה בכעסים. בפני שירות המבחן הביע כל אחד מן השלושה חשש לביטחונם של בני המשפחה שנותרו במאחז. בהחלטה הובע חשש שמא הדבר עלול להביאם לנטילת החוק לידיהם מתוך כוונה להגן על בני המשפחה, היה וישוחררו לחלופת מעצר. 

6.        אין בידי להסכים למסקנתו של בית המשפט המחוזי. מקובל עליי שהמעשים המיוחסים לעוררים מצביעים לכאורה על אכזריות וזלזול בחוק. המשיבה טענה בפניי כי הסיכון הנשקף מן העוררים הינו מוגבר בשל כך שקיים רקע אידיאולוגי למעשיהם. מוכן אני לצאת מן ההנחה שאכן יש ממש בטיעון זה. דא עקא, הטיעון האמור מוביל, לטעמי, לתוצאה הפוכה מזו לה שואפת המשיבה. במיוחד, כאשר זוכרים אנו שמדובר באנשים חסרי עבר פלילי. נראה כי הרחקה של העוררים מאזור מגוריהם וקביעת חלופת מעצר בירושלים ובבאר שבע, תקטין את החשש אליו מכוונת המשיבה. במילים אחרות, אם אמנם קיים רקע אידיאולוגי למעשים, הרי דומה ששעה שהשלושה לא יימצאו באזור מגוריהם קטן החשש למעשים דומים. כל זאת כמובן בהנחה שהחלופה ראויה היא. בעניין זה דעתי היא שלא ניתן להסתפק במעצר בית בפיקוח בני משפחה אלא יש צורך להוסיף איזוק אלקטרוני. תוספת זו תקטין את החשש מפני הפרה של מעצר הבית. יחד עם זאת נראה לי כי בנסיבות העניין ניתן אף להורות שכל אחד מן העוררים יהא רשאי לצאת לתפילות שבת בליווי אחד המפקחים.

7.        לפיכך, הערר מתקבל במובן זה שהעניין יחזור לבית המשפט המחוזי שיקיים דיון נוסף בו ייקבעו תנאי השחרור המדויקים לאחר שניתן יהיה לוודא כי ניתן לעשות שימוש באיזוק אלקטרוני, הכל בכפוף לאמור לעיל.

           ניתנה היום, י"ג באב התשס"ח (14.8.2008).